נועה אלקריב פורסם ב20.5.14

האמת התלבטתי הרבה איך להתחיל את הטור האישי הזה או בעצם את המשימה החופרת הזאת שהמורה שלי הפיל עליי.

"מה זאת אומרת כתבה לשבוע הבא?? אין מצב, יש לי בגרות"

אמרתי למורה והקטע הוא שאני בכלל לא ניגשת .

 

מצאתי מיליון תירוצים עד שבאמת ישבתי להתחיל אותה.

למה באמת מתרצים ?

כי אנחנו לא רוצים לפגוע במישהו?

כי לא נעים לנו?

או סתם כי אנחנו עצלנים?

 

מחיפוש קל בגוגל עלה לי האתר "תירוץ לכל עת!",

לקח לי זמן לקלוט שבאמת יש אתר שמציע תירוצים לכל מטרה ושאלה, ביניהם תירוצים לשאלות נפוצות כמו "לא הגעתי מוכן כי..." וגם תירוצים לשאלות פחות נפוצות כמו "למה העברתי את האתר לוורדפרס..." (מה זה וורדפרס?!)

נשמע אגדי, אבל רוב התירוצים לא באמת עובדים או סתם בסגנון "הכלב אכל לי את השיעורי בית".

הלאה.

 

ככל שאני ממשיכה לכתוב את הכתבה הזאת אני יותר ויותר מתעצבנת, נזכרת בתירוצים המביכים שאנשים אמרו לי או לאחרים.

לדוגמא שאני שואלת "מאמי נכון השמנתי ?" והוא עונה " זה לא שאת שמנה, את פשוט מלאה במקומות המלאים" .

או שאני רוצה לאכול איזה שוקולד\ משהו משמין אחרובדיוק נגמר והוא מנסה לנחם אותי ש"לא נורא, את במילא לא צריכה את זה"

הא כן באמת ?

 

בקיצור, אני לא אוהבת תירוצים.

גם בדר"כ שמתחילים לשקר תמיד מסתבכים,

אם לשאלה אחת ענית בשקר,

כך תצטרך להתאמץ לחשוב על שקר לשאלה הבאה –

יותר מדי מאמץ בשבילי.

 

אני חושבת שאם יש לך משהו להגיד צריך להגיד אותו ככה בפנים,

לא רק שהבן אדם מולך יעריך את הכנות שלך,אלא גם ייקח את זה לתשומת לבו.